🕭
עוד לא לקחת את המשימה היומית!
זוכרים איך בתחילת המלחמה רעדנו? איך בכינו, התחננו, התפללנו, נשברנו…?
זוכרים איך הרגשנו שאי אפשר להמשיך ככה, ושחייבים לעשות משהו — משהו טוב, משהו שיזעזע את השמיים?
אז לא כולם חזרו. יש מי שעבורו הזמן קפא.
החטופים עדיין שם. הם לא שכחו. הם לא יכולים לשכוח. והם מחכים – לנו.
הם מחכים לתפילות שלנו. למעשים שלנו. לכוח שאנחנו יכולים לשלוח להם.
זה לא נגמר. זה אפילו לא נרגע. ואם אנחנו קצת התרגלנו — הם לא.
אז בואו, עכשיו, ברגע אחד של אמת — תקבלו על עצמכם מעשה טוב.
קבלה אחת. קטנה. עם נשמה גדולה.
כי כל מעשה מצטרף לשרשרת של אור, כל קבלה עושה רעש בשמיים, וכל מאמץ שלכם — אולי יהיה בדיוק הכוח שהם צריכים עכשיו.